טלי ברילפעם שאלתם כמה עולה להיות אמא ?
שאמהות מדברות על הקשיים שבהורות הן מדברות לרוב על הקושי העצום בתפקוד ,במחסור תמידי בשעות שינה, על החיפוש הנואש אחרי שעות נוספות ביממה, על מטלות הבית שנדמה לפעמים משתלטות על כל חלקה טובה , על השינויים בזוגיות על המצפון הענק שגדל , על הניסיונות הבלתי נגמרים לאזן בין עבודה למשפחה .
שיחות מעטות עולות בהקשר הכלכלי. המחיר שאנחנו ההורים משלמים על הרצון להיות הורה ובעיקר המחיר הכלכלי של אמהות. כמה עולה להיות אמא.
השבוע באחת מהשיחות המרתקות והקשות שנוכחתי בהם זה עלה, ועורר דיון ענק, הדוברת אם טרייה לילד שלישי טענה כי אם לא היה מחסום כלכלי היא הייתה נכנסת שוב להריון, רגע לפני שהטבע יגיד לה די. "חלמתי על ילד רביעי היא אומרת, אבל זה מסוג החלומות שאני לא אגשים", זרקה לחלל האוויר ופתחה תיבת פנדורה שאמהות נוטות לא לגעת בה. כאלו לדבר על כסף זה משהו שאנחנו לא אמורות לעשות.
השיקול של התא המשפחתי שלה מורכב והורכב כולו משיקולי פרנסה /כלכלה. היא פרסה את משנתה בדיוק מפליא על איך חישבו יחד היא ובן זוגה את היכולת הכלכלית שלהם ל"תא משפחתי אחראי " כמו שהיא כינתה את זה. כזו שמאפשרת להם לתת קצת מעבר לבסיס, אבל לא יותר מידי. היא סיפרה על איך היא ויתרה על הקרירה המבטיחה שהייתה לה, בחרה תפקיד שהיא מגדריה כ "קטן" , כזה שיכניס מספיק כסף לכסות אך בקושי את הוצאות גידול הילדים, לצד זה שיספק משהו ולו קטן ברצף החלומות התעסוקתיים שלה , אלו שהיא חולמת לחזור אליהם עוד כמה שנים.
חלקה את הקושי שחוותה למצוא אחד כזה, על ההשפלה שחוותה בדרך על משכורות מגוחכות שהוצגו לה ,חלקה איך האמהות הפכה אותה לעובדת סוג ב', איך הרצון שלה להיות עם הילדים ולו מעט הוביל לויתור הגדול.
היא סיפרה איך האמהות גורמת לה לאושר ענק שאין מילים להכיל אותו , לצד הקשיים הכלכלים. על המאבק היום יומי של זוג ממוצע לשרוד את מחיר ההורות, איך חלומה על משפחה גדולה נגוז מהחשש שתקרוס כלכלית.
היה לה את האומץ לענות לכל אלו שסיפרו שאם המצב הכלכלי היה זה שקובעה הן לא היו אמהות, והסבירה איך דחתה את האמהות שלה יותר מפעם אחת ולו רק בגלל העלות הכלכלית . היה לה את האומץ לבוא ולהגיד, להורות יש תג מחיר שאת רובו אני זו שמשלמת, לא משנה שאנחנו משק בית שיווני, ושבן זוגה הוא פרטנר מדהים, לבן זוגה היא אומרת אין בכלל אפשרות לחשוב על שינוי תעסוקתי זה לא קיים , ועם כל הצער הוא עדיין על הנייר מכניס יותר כסף מזומן לקופה המשפחתית ועדיין היא משלמת את רוב המחיר, ואם אי פעם יתרגמו את כל העבודה שלה לכסף, תתגלה האמת- היא זו שעול הכלכלי על כתפיה.
דיברנו על הורות שפויה, על הורות בעידן השפע בו ההתמודדות אל מול הילדים קשה יותר, אך עיקשת. איך מחזיקים משפחה בתקציב שפוי, דיברנו על עלויות המחיה והחינוך והבריאות , כל אלו היא הסבירה קובעים לה את החיים,כל אלו קובעים את התא המשפחתי. זו הייתה שיחה כנה וקשה.
וכאילו על מנת לחזק סיפרה אחת המשתתפות אמא ל"גדולים" איך שינוי במערכת הלימוד של אחד הילדים החזיר אותה שנים אחורה, איך פתאום בגלל השינויים שנכפו ככה בלי התרעה היא צריכה לדוחס שוב את העבודה שלה לשש שעות על מנת להספיק לאסוף את הילדים , "חזרתי להיות האמא " היא זעקה,לקח לי שנים לצאת משם , להתקדם , לחזור להיות "אני" בעבודה . היא סיפרה איך היא מוצאת עצמה שוב מגיעה לעבודה בשש בבקר על מנת להספיק "לדחוס שעות עבודה חסרות", סיפרה איך ימי עבודה שלמים קוזזו לה מהמשכרות ,על בוס שמגלה מעט סובלנות ומסביר לה שבתפקיד שלה היעדרויות כאלו לא מקובלות. סף התסכול שלה היה גבוה כל כך, חשבתי שעברתי את השלב הזה, והנה זה חוזר, היא זעקה, ולי כבר אין פעוטות בבית,יש לי ילדים "גדולים", אבל הם עדיין ילדים, וצריך לדאוג להם. והנה שוב היא צריכה לבחור, ושוב להתמודד והאיום הכלכלי שוב מרים את הראש, אני שוב במשבצת האמא . משבצת שיש לה השלכות כלכליות. ואני לא יודעת מה לעשות. האם אי פעם זה ישתנה? זרקה לחלל האוויר, וניפצה תקוות של אמהות לילדים קטנים שחשבו שהעתיד קצת יותר טוב.
אחרות סיפרו באותה שיחה ,על החיים בגיל שההורים שלהם היו "מסודרים" עם תמיכה, על הקשיים, על הגבולות שנחצים, ועל מחשבות שעוסקות רק בהישרדות. בחישובי המחירים עלה הנושא הכי אקטואלי להורים עלות החופש הגדול, אחת אחת פרטנו את העלות של המסגרות, אלו שמאפשרות לנו לצאת בעצם לעבוד, אצל יותר מאחת מאיתנו המחיר היה גובה ההכנסה, אחת הנוכחות בשיחה עצמאית סיפרה שאחרי דיון עם רואה החשבון שלה ומאזן ההוצאות הכנסות החליטה השנה שלא לשלוח אף ילד לקייטנה. במחיר הזה היא אומרת לא שווה לי לעבוד.
רוב המשתתפות בשיחה הודו בלב שלם שהן לא עשו את החשבון הכלכלי לפני הילדים,במדינה בה הלחץ החברתי לילודה גבוה כל כך מעטות עוצרות לחשוב, אחת התשובות שחזרה על עצמה בשיחה היא "ילדים זה לא משהו שאפשר למדוד בכסף" ואז שחפרנו יחד כל אחת מאיתנו הבינה את המציאות , להורות ולאמהות יש לגמרי תג מחיר, וזה לפני שדיברנו בכלל על תג המחיר של אמהות יחידנית,או של אמהות חד הורית.
לאמהות יש מחיר, מחיר כלכלי,מעט מידי הפעמים שמדברים על זה, מעט מידי הפעמים אם בכלל שזה עולה לסדר היום הציבורי, לסדר היום החברתי.
וחבל.
פוסט מצויין.
נתחיל מזה שילדים הם לא עסק כלכלי… מעבר לכך סדרי החברה צריכים להשתנות כך ששעות העבודה במשק לא יהיו תובעניות. עובד שנמצא בעבודה מעבר ל 8 שעות ממילא אינו אפקטיבי.
זה יאפשר גידול של הילדים על ידי שני בני הזוג ללא צורך להחליט מי המפרנס הראשי וללא דילמות ושמיניות באוויר שכיום ההורים עושים. ובנושא החופשים הרי שזה גם מתקשר לחברה שלנו ולהחלטה שיש לקבל ברמה הארצית על צורך לייצר חפיפה ככל הניתן בין שוק העבודה הפרטי לזה של מערכת החינוך.
תודה נטע .
אכן ילדים הם לא עסק כלכלי, אבל לגדל ילד עולה כסף. מסכימה איתך לגבי השינויים וחושבת שעל מנת שזה יקרה כדאי כן להסתכל על הפאן הכלכלי של ההורות בכלל ושל האמהות בפרט.