שנת המתנות – מחשבות בעקבות הספר החדש של יובל אברמוביץ

ליובל אברמוביץ' כך נדמה לי יש את היכולת לערער מוסכמות והתנהגויות במה שברור לכולם שצריך לעשות כי "ככה זה", כי "גדלנו על זה ".
כבר שנים שאני עוקבת אחרי הפעילות שלו בעיקר ברשתות החברתיות, רואה איך הוא מעז לעשות דברים שאחרים אמרו לא פעם שזה "לא נהוג", אני רואה אותו עומד על האמת שלו, בלי פחד, בלי להסתתר ונדמה לי שהוא מצליח לאגד סביבו קהילה נאמנה של אנשים.

בהרצגה (זו לא טעות זו הרצעה+הצגה) שלוותה את ספרו  הרשימה שנוכחתי בה הוא חושף את הדרך שלו, ועודד אנשים וילדים "לצעוק את החלומות שלהם", להגשים את המשאלות שלהם.
מה למדנו בתור ילדים מגיל אפס ? ביומולדת תביעו משאלה אבל בלב-  יובל עומד ואומר תביעו משאלה אבל בקול רם, יש מצב לגמרי שיהיה שם משהו שיכול לעזור לכם להגשים.

וזה אגב עובד, גם לאנשים כמוני שפחות מתחברים לספרי השראה, אבל מתחברים לרעיונות השיתוף והעזרה ההדדית.
הגעתי לקריאה של ספר מתוך סקרנות שיובל הצליח לעורר בי בפעילות שלו, מתוך השיח שנוצר ברשת טרם יציאה הספר על מה שנדמה לי שיותר טאבו מלעצום עיניים ומשאלות בלב והוא עצם העיסוק במתנות , המקור לדעתי  במשפט המפתח של שלמה המלך "שונא מתנות יחיה" שנדמה שהיום יותר מתמיד ההקשר המקורי שלו כנגד שוחד רלוונטי.
ראיתי אותו טווה את הסיפור, מכין את הקרקע ואת הקוראים, הפעם יובל בחר לשים את הטאבו כבר בכותרת "שנת המתנת". בום תמודדו

תחשבו רגע מה יש במושג זה "מתנה עצמית" שכל כך קשה לקבל אותו? ובכלל מה נחשב למתנה עצמית ? עוד שעתיים שינה בשבת נחשב? או שזה צריך להיות משהו עם ערך כספי מופרז ? או אולי  משהו שמקצר לי את רשימת המטלות האין סופית שיש לי כאמא?
לא ממש הצלחתי לחשוב איזה מתנה נתתי לעצמי בשנים האחרונות, לא בטוחה עם זה בא מהאתגר הכלכלי שאני מתמודדת איתו או בכלל נטוע בי כמו בעשרות אנשים שנולדו וגדלו כאן בשנות השבעים שמונים בימים של משברים כלכלים וילדים להורים שלא תמיד היה להם הכל אבל למעשה לא היה חסר כלום.
ישראל שתקופת המחסור חרטה בה דברים , זה  בכלל מגיע  במשפט של שלמה המלך  שהיה תלוי לדעתי בגן הילדים יחד עם את השנוא עליך אל תעשה לחברך. או בכלל בא מההסתכלות שלי על עולם השפע בו  נדמה לי שאנשים רוצים לקנות כל הזמן , אבל איכשהו זה לא מספק אותם.

התקציר עצמו על פניו  נראה כמו עוד סיפור עם המשוואה הגברית והמרגיזה עד מאוד שיברון לב נשי = מסע בזבוזים בחנויות  – גיבורת הספר מיכל הופמן , סופרת ומרצה מעורכת שזה עתה קיבלה מקדמה שמנה על הספר הבא לה, אישה שעל פניו נמצאת בשיאה, עם בעל שעוד רגע שופט, דירה יוקרתית בתל אביב, שפע מכל מקום, אבל אז  היא מקבלת מתנת יומולדת 39 מופלאה מהבעל שלה – מכתב פרידה והיא מחליטה בתגובה  לעשות לעצמה שנה של מתנות." שנה של מתנות ממני לעצמי זה בדיוק מה שאני צריכה"

אבל  בקריאה של הספר  נגלה לי עולם אחר, עולם שפגש אותי בהרבה מקומות למרות שהחיים שלי ושל גיבורת הספר לא משיקים.
הסיפור עצמו הוא בעצם מסע, מסע בין המצופה מאתנו בחברה הישראלית, לגיבורה שלו מצד אחד אין דאגות כלכליות, נכון היא עובדת קשה , אבל נקודת הפתיחה בה מתחילה העלילה רחוקה מנקודת פתיחה ממוצעת של כל כך הרבה נשים , בכישרון רב מצליח יובל לייצר  דמות מעוררת הזדהות כי במסע שלה, שרשימת המתנות  בה היא סוג של עוגן מקופלות לא מעט מההוויה הישראלית שלא רק הגיבורה מתמודדת איתם אלא כולנו,  הראשונה בהם היא בכלל היכולת שלנו להעניק משהו לעצמנו. הספר מקפל בתוכו נקודות דילמה בחברה הישראלית, מסלול החיים המצופה מכל אחד מאיתנו ברבדי החיים השונים מזוגיות ועד מתירנות  מינית וחומריות כספית, החשבונות שלנו עם ההורים שלנו, המחשבות על ההורות אם בכלל, וההסתכלות שלנו על קוצב הזמן שיש לנו להיות כאן. שמחה כאב אובדן וחיים  מסע שיש בו אמירה עלינו, מסע שמעורר מחשבה ולפעמים גם תובנות.

הספר לקח אותי למסע חשיבה פנימי, פגשתי את עצמי בתוך הגיבורה בנקודות שונות בזמן, אהבתי דברים שהיא עושה, התעצבנתי עליה, הבנתי אותה ובהרבה מקומות בספר מצאתי את עצמי אומרת לה – נו באמת.

שנת המתנות הוא סיפרו ה13 במספר של יובל אברמוביץ, בכריכה שלו למעלה כתוב  פרוזה מעוררת השראה, בעיני היה צריך לכתוב שם פרוזה מעוררת מחשבה. ואני יודעת שעוד לא סיימתי לחשוב על דברים .

תכל'ס :

שנת המתנות , מחבר יובל אברמוביץ

את הספר אפשר לרכוש ישירות מהאתר שנת המתנות, באתר אגב תמצאו גם הרצאות, מבצעים שונים והזמנה של יובל להצטרף אליו לשנה של מתנות

אם אתם מעדיפים להאזין אז תמצאו אותו כאן 

ואם יש לכם דחיית סיפוקים כמוני – אפשר להשיג אותו גם בחנויות הספרים. 🙂