מכתב יומולדת לקטן הבית.

עבר כבר שבוע וקצת ואני עדיין מנסה לכתוב לך מכתב.

אני כותבת ומוחקת

כותבת ומוחקת.

מצד אחד אני רוצה לכתוב לך מכתב יומולדת כמו לאחיך שחגג קצת לפניך, כמו זה שיבוא לאחותך שחוגגת אחריך.

אבל אתה לא הם.

אתה בעצם לא אף אחד אחר.

לפני שנה ביומולדת שלך כבר הבנתי שאיכשהו אנחנו יוצאים יחד למסע חדש, משהו בלב האימהי שלי כבר ידע שזה לא יהיה קל.

לא ידעתי שאנחנו יוצאים למלחמה.

אהוב קטן שלי, כל מי שמכיר אותך נשבה בקסם שלך, ביכולת שלך לתקשר בלי מילים, כן אתה בן שלוש ויש לך בערך חמש מלים .

אתה סוג של ילד פלא, אתה כובש, חכם נורא, ויש לך צחוק שאין אף אחד שנשאר אדיש אליו.

ואתה לוחם.

אני מודה לרוב זה נראה לי כבר "טבעי" המצב שלנו, מעטות הפעמים שאני עוצרת ונזכרת שלא ממש. ביומולדת שלך נעצרתי.

לא יודעת למה, אולי זה שילוב החגיגות יחד עם הביקורת השנתית הרפואית, אולי כי יומולדת שלוש זה סוג של ציון דרך.

אתה יודע ילד שלי, שהאהבה שלנו איליך היא ללא תנאים, ללא מילים.

אנחנו יחד, שקל לנו, שקשה לנו, בהצלחות וגם בתסכול. כן זה בסדר גם אמא לפעמים מתוסכלת שהיא לא מבינה מה אתה רוצה.

ביומולדת שלך, התערבבו לי הדמעות, שימחה וכאב יחד. אושר ענק שאתה מעניק יחד עם תחושת מחנק בגרון, על הדרך הקשה.

אתה מבין ילד אהוב שלי, אנחנו לפעמים נופלים בין הכיסאות , בדרך המיוחדת שלך אתה בין הגדרות שונות שמצריכות מאתנו הרבה כוח להילחם עבורך. ואני כבר יודעת שאני אלחם בכל הכוח בשביל שאחרים לא יעברו את הדרך שלנו.

ילד אהוב שלי,

החיים הם השיעור הכי קשה שיש, אבל אני יודעת שרויטל חברתי צדקה שאמרה שאתה מלמד אותנו להיות משפחה טובה יותר, הורים טובים יותר, ואת אחותך ואחיך להיות אנשים טובים יותר.

מאחלת לנו מסע קצת פחות מאתגר השנה

אמא

נ.ב

אמרתי לך פעם , שהורות לילדים מיוחדים מולידה הורים מיוחדים, תראה אמא לא היחידה, הנה טל אבא של יהונתן שהוא לקוי שמיעה..