טלי בריל
הגיע הזמן להסתכל למציאות בעיניים, איך אמרה לי חברה טובה, אנחנו לא חיים בשוויץ, אנחנו חיים במזרח התיכון למה זה כל הזמן מפתיע , חדש, מסלים? .
נדמה שיש לנו זיכרון קצר, אז נכון שהימים האחרונים לא פשוטים במדינת ישראל, המצב הביטחוני מתדרדר ואיומים חדשים נוצרים. אבל אם נסתכל אחורה נראה שזה ממש לא חדש, בואו נודה על העובדות שאחת לשנה וחצי שנתיים מגיע סוג של איום בטחוני, והוא תופס אותנו "לא מוכנים", והוא יוצר חרדות, ובעיות, ועוצר לנו את החיים .
נדמה כי ממש כמו הגשם ש"מפתיע"כל שנה, וגורם לתקלות והצפות מה שמצריך פתרונות שהם נדמה זמניים ולא אחת הם יצירתיים מאוד אבל גם נקודתיים ועונתיים , כך גם האיומים הביטחוניים מצריכים כל פעם התייחסות מחודשת.
בהסלמה הקודמת של המצב הביטחוני , נדרשו הורי ישראל להתמודד בשגרה שכללה טילים מצד אחד ומוסדות חינוך שאין בהם מרחבים מוגנים בצד השני.
בהסלמה הנוכחית נאלצים הורי ישראל להתמודד עם גני ילדים שאין להם שאין להם אבטחה ,והם פרוצים לחלוטין.
לפני חודש וחצי כמה ימים אחרי קול צעקה שהוקם ע"י ההורים יצא השר כחלון בהצהרה חגיגית כי הוקצב סכום לשמירה על כל ילדי הגנים, לסכום אגב הוצמד תאריך תפוגה שכמה ימים אחרי שהסתיים ושגל הטרור המשיך במרכז הערים הוא חודש לתקופה קצובה נוספת . לכאורה יש מבוגר אחראי, קברניטי המדינה זיהו איום קיומי לילדי ישראל במוסדות החינוך התריעו על כך השכילו להקציב תקציב לאבטחה והכל בא על מקומו בשלום (טפו טפו טפו), כולם ערניים אך רגועים וההורים יכולים לשלוח את ילדהם בידיעה כי יש מי ששומר עלהם.
אבל בישראל כמו בישראל יש מרחק רב בין הודעות מרגיעות בתקשורת למציאות.
הבעייתיות בכוח האדם המותאם למילוי תפקיד שומר במוסדות חינוך הייתה ידועה לקברניטים האחראים ממש כמו הגשם אין כאן הפתעה, הרי ברור להם שאין בנמצא עשרות מאבטחי מוסדות חינוך בבקר שלמחוורת אישור הקצאת התקציב, אבל מה עושים שהציבור לחוץ מגלגלים הלאה.
המדינה מצד אחד טוענת זיהוינו את הבעיה, ביטחון הילדים חשוב לנו , ולכן הקצבנו את הכסף הנדרש לפתרון הבעיה במידי, לכל הגנים והמעונות בישראל , הרשויות מצד שני טעונות אכן יש תקציב אבל אין לנו פתרונות עקב מצוקת כוח אדם.
ותווך עומדים הורים אשר שוב נמצאים בין הפטיש לסדן, ממש כמו הסבב הקודם.
כי מצד אחד אנחנו מנהלים סוג של "שיגרה", ומצד שני על מנת לקיים את השגרה אנחנו שולחים את ילדנו למקומות שאינם בטוחים, שהרי אם היו בטוחים לא היו קברטי המדינה ממהרים להקצות תקציב לאבטחה.
ובסיר הלחץ הזה, נאלצים ההורים לצאת למאבק, למען הזכות הבסיסית לקיים שיגרה בטוחה, ושוב שולחת אותם המדינה למאבק מול הרשות שהרי המדינה העבירה את הגלגל הלאה.
ושוב הזכויות הבסיסיות של האזרחים מחולקות בהתאם לטוב ליבה של הרשות המקומית והעומד בראשה, לגודל היישוב, למיקומו הגאוגרפי, למידת היצירתיות שהרשות מפגינה במציאת פתרונות אל מול הלחץ אותו היא סופגת מההורים , במעורבות והיכולת של ההורים לוותר על שעות עבודה ו"להתגייס" לשמירה או בחוסן הכלכלי של ההורים ששוכרים אבטחה פרטית, שהרי מי לא רוצה להגן על ילדיו?
הגיע הזמן שמדינת ישראל והעומדים בראשה יפנימו את המציאות, וייקחו אחריות על ילדנו, דיי לשלוח אותנו להיאבק אחד בשני, להיאבק ברשויות השונות כורך המציאות שלנו כבר הוכיח כי מוסדות הלימוד בישראל חייבים להיות ערוכים לתרחישים בטחונים, אם זה במקלטים ומרחבים מוגנים, ואם זה בשמירה.
אסור לה למדינה להפריט את בטחון ילדיה, ולהשאיר אותם חשופים בשטח.
כמו שהיא עושה זאת יום יום במציאות החדשה שלנו.
