אנחנו כבר שבועיים ב"שיגרה" הכי לא שגרתית שיש. מצד אחד חיילים בעזה, מפוצצים מנהרות,נלחמים, שמות ופנים של הרוגים. מצד שני אזעקות וצבע אדום הפכו פה לסוג של מתי זה יבוא. הילדים בחופש, אבל שומדבר לא חופשי באמת. יהונתן מוביל בתחרות מי היה ביותר מרחבים מוגנים. הישראלי הגזען ונוראי יצא למרחב הציבורי, ומאיים לכסח את כל מי שלא חושב כמהו, לצד עשרות אנשים שנרתמים לפעילות של איסוף ומשלוח חבילות. לא ברור לי מה יהיה ביום שאחרי.
החלטתי לרכז כאן תמונות, רגעים של השבועיים האחרונים. למה? לא באמת יודעת. מרגיש לי נכון. אין פה סדר כרונולוגי, אלו רססים של השיגרה, של חופש גדול, הכי לא שגרתי שהיה פה.
שחדר משחקים הופך למרחב הבטוח בדירה, הכל יכול לקרות
שישי של מלחמה, הכנו חלות, ואז אזעקה, מקלט, המשכנו.
אזעקה. שולפת אותו מהמיטה, מנסה שזה יהיה מצחיק
הפעם זה תפס אותנו בדיוק שישבתי לאכול עם הגדולים, שלפתי את הקטן מהמיטה והחלטנו לצאת למדרגות. מגוונים גם במרחבים מוגנים
ערב שישי. חמש דקות אחרי התמונה העליונה ההורים שלי יצאו. ואז אזעקה. זו התמונה שנשלחה בווצאפ המשפחתי
אזעקה. אבא שלי ברכבת מבקש שישלחו לאמא שלי תמונה
האזעקה תפסה אותנו מכינים עוגיות לחיילים
מבצע איסוף ציוד למען החיילים. הופתעתי מכמות האנשים שהגיעו, מכמות החבילות.בימים בהם גם החזית היא עורף זה לא מובן מאליו
אנשים זרים שמעולם לא פגשתי, שולחים לנו תודות בהודעות טקסט