אמא דיגיטלית

לרוב זה קורה בפגישות ראשונות, זה יכול להתרחש אצל לקוח, או בתור לנדנדה בגינה.
תמיד זה מגיע  למה את עושה, יש לך פייסבוק? ואז אני מסבירה שיש לי לא רק פייסבוק אלא שאני בעצם אמא דיגיטלית, אני פעילה בקבוצות הורים ,ברשת, כותבת במקומות שונים, יש לי חשבון טוויטר , אינסטגרם  ואני גם עובדת בזה. תמיד יוצא ששואלים איתי איך אני מספיקה את הכול, ואני תמיד מסבירה שאני לא מנסה להספיק אני חיה. והרשת היא חלק מהחיים שלי.

קשה לי לשים את האצבע בדיוק על נקודת הזמן בה הרשת הפכה לחלק מהחיים שלי, אולי כי עברו הרבה שנים מהימים בהם האינטרנט היה מסך כחול עם נקודה. מאז בעצם אני שם, תחת שמות שונים, במקומות שונים, אבל תמיד הרשת הייתה חלק מהחיים שלי. אני לא חיה שם , היא חלק ממני. לקחתי  חלק בקהילות, ניהלתי כמה , כתבתי בלוגים במקומות שונים, כתבות, הגיגים . ואפילו את בעלי היקר פגשתי שוב בזכות אתר אינטרנט.(אבל זה כבר פוסט נפרד)

גם בצד המקצועי הרשת לוותה אותי, בחרתי עבודה במשרד פרסום בגלל שרציתי לנהל את הפרסום של walla  ה- פורטל בזמנו, עזבתי את אחד ממשרדי הפרסום הגדולים בארץ על מנת לנהל את השיווק  וההשקה של nrg  מעריב,  וגם שהפכתי להיות עצמאית המשכתי לתת שרותי ייעוץ דיגיטלים חלק מהחיים כבר אמרתי?

בהריון עם הבכורה (2006), המרצה שלי באחד הקורסים לתקשורת לא הבין מה אני רוצה מחייו. זה לא היה הקורס הראשון שלנו, הייתה לנו הכרות מוקדמת , מכוון שבאתי מעולם הפרסום והשיווק, ומעולם התקשורת הייתה לנו שפה משותפת והוא מאוד אהב לתת דוגמאות שידע שאני אתייחס . ועדיין  למרות כל זאת הוא לא הבין למה התכוונתי בעבודת סמינריון על נשים בהריון ואינטרנט. לקח לי פגישה שלמה לנסות להסביר לו שכמוני עוד אלפי נשים בעולם מחוברות לאינטרנט וחוות יחד הריון, הרעיון נראה לו הזוי משהו.  אינטרנט נתפס כמעוז גברי, בטח לא של נשים, ועוד יותר לא של הריוניות אבל יאמר לזכותו שהוא הסכים ומצא לי מנחה שלשמחתי הרבה הכירה את פורטל תפוז, ובזכות זה אוששתי את הטענה שלי – אלפי נשים הריוניות מציפות את הרשת, לא רק בארה"ב אלא גם בישראל.

השילוב בין העבודה בעולם שיווק והפרסום, לפעילות בזירת השיח האמהי ברשת התערבבו, קמפיינים פרסומיים לצד הודעות על בחילות , ההריון הראשון שלי לווה כולו בבלוג, בו כתבתי שבוע אחר שבוע, ברשת מצאתי גם את קבוצת התמיכה האישית שלי," הכנופיה", חבורת נשים  שרק אחרי חודשים ארוכים נפגשה בעולם האמיתי, עברנו יחד את ההריונות הראשונים, את הלידות, את התקופות הכי קשות, וכמו תמיד החיים ברשת זלגו והתערבבו עם החיים האמתיים.

הקפיציות הטכנולוגיות עם השנים, רק חזקו את השילוב הזה, הטלפונים החכמים הפכו את הכול ליותר נגש, הכול מעורבב. הפריצה של הפייסבוק הוציא את כולם מהארון הניקים אל החיים האמתיים, וגם כאן הקהילה האימהית רוחשת וגועשת, בהמון קבוצות שיחות ובהרבה מיידע.

 גם הילדים שלי ילדים דיגיטליים, יש להם אלפי תמונות, אלבומי רשת, אינסטגרם ומעט מאוד תמונות מודפסות. הם מודעים לאמא מתעדת, ויש להם זכות וטו, ולי יש את הגבולות שלי, ולהם את הדעה שלהם.

אני לא לבד, תופעת האמהות הדיגיטליות חוצה מגזרים ויבשות, אלפי אמהות מצטרפות לקהילת הרשת מידי יום, הדיונים על הגבולות , על מה מותר ומה אסור הם חלק מהשיח שיוצא גם מהרשת. בעיני אגב, הגבול הוא איפו שכל אמא שמה אותו.

אני מודה כל בוקר שאני עוסקת במה שאני אוהבת, השילוב הזה בין היותי אמא דיגיטלית לבין עבודה בזירת השיח ההורי ברשת מרתק מאתגר וכל פעם מחדש מפתיע אותי.