טלי ברילללא ספק שנה מאתגרת, סיכום הדברים הטובים שהיו השנה, על כוחה של קהילה , כוחה של משפחה, דיוק בעבודה ונקודת המפנה שלנו – שנת הדולפין פוסט ששווה לקרוא עד הסוף
הרגע לו כל העולם מחכה , סיום שנת 2020 יתרחש ממש עוד מעט. אני מודה שזה קצת מצחיק אותי כי תאריך לא באמת ישנה משהו, זה קצת מזכיר לי לקום בבקר של היומולדת להסתכל במראה ולראות שאת נראית אותו דבר.
אבל 2020 לא הייתה אותו דבר.
היא הייתה שנה מיוחדת, מאתגרת , כזו שתרשם בספר דברי האנושות, ולא אני לא נסחפת.
כולם כותבים כמה היא הייתה נוראית, ואל תטעו היא הייתה מאתגרת קשה וגם נוראית אבל היו בה גם דברים טובים.
החלטתי להיפרד ממנה דווקא בדברים הטובים שקרו לנו השנה, כי אם יש משהו שהורות מיוחדת לימדה אותי זה לנצור את הרגעים הטובים ולהיזכר בהם שקשה .
אז הנה הדברים הטובים שקרו ב 2020 .
ממאה עשרים – לכמעט אפס- למאה .
התחלתי את 2020 עם ידיעה שאני צריכה לעשות החלטות לא פשוטות לגבי העבודה שלי, החודשים הראשונים היו עמוסים, פרויקט שעבדתי עליו יחד עם מס' אנשים קרם עור וגידים ומרעיון שנשמע בהתחלה מאוד שאפתני הוא הפך למשהו שלגמרי יכול להתרחש, כבר היו לו לקוחות פוטנציאלים שהביעו עניין , והיתכנות כלכלית והיה ברור שהוא יצריך ממני לא מעט זמן .
קיבלתי פניות מלקוחות חדשים שראו עבודות של לקוחות קיימים, פניות מלקוחות קיימים עם בקשות חדשות ומצאתי את עצמי בחודשיים הראשונים על קו ערבה – ת"א כמעט באופן שבועי , טסתי יותר מכל מה שטסתי בחיי בחודשים האלו, נפגשתי עם כל כך הרבה אנשים, והעומס היה גדול. גדול מידי.
אז עשיתי את מה שאמרתי בלא מעט פגישות ייעוץ שערכתי ללקוחות – תמצאו את הערך המוסף שלכם, ודייקו את המוצר שלכם.
אז ישבתי, ודייקתי את עצמי, את היכולות שלי, את הרצונות שלי את האיזון שאני רוצה לשמור בין בית לעבודה, את מי אני רוצה לעבוד איתו, בצעד לא קל שיניתי את תמהיל הלקוחות שלי, סירבתי לכמה הצעות מאוד מפתות, אבל הייתי שלמה ומוכנה להסתער על שנת 2020 שהכרזתי עליה כשנת הפריצה שלי.
ואז הגיע הקורונה, וממאה עשרים עברתי לכמעט אפס.
ואחרי הלחץ והבלגן וחישוב מסלול מחדש קרה אחד הדברים מפתיעים שהיו – הדיוק הזה שלי בתחילת השנה הוכיח את עצמו. מצאתי את עצמי עובדת עם אוסף של אנשים מדהים, עבדתי קשה, נתתי את כולי חשבתי מחוץ לקופסא יזמתי פעילויות מותאמות , והבאתי תוצאות, בדרך הצטרפו גם פרויקטים נקודתיים, כל אחד מהם היה מתאים בדיוק לנקודת הזמן שלו, בכל אחד מהם היה לי את הערך המוסף שלי, בכולם קטפתי שבחים.
אז נכון 2020 לא הייתה שנת הפריצה שלי ברמה הכלכלית כמו שחשבתי אבל היא לגמרי הייתה השנה בה הוכחתי את אוסף הכישורים שלי, את היכולות שלי והוכחתי שאני יודעת לעבור ממאה עשרים לכמעט אפס ולחזור למאה שוב.
כוח הקהילה - בין מדבר לים
אם יש משהו שאפיין את השנה הזו זו כוחה של קהילה, הקהילה של היישוב באר אורה ,צלקות המעבר הכפוי נראה היו שמחלימות, מאחר ולא ממש מצאנו את מקומנו ההחלטה הייתה שעוצרים רגע לנשום ובמקביל בודקים אפשרויות אחרות באזור, השילוב הזה של מדבר ומרחבים ומצד שני קירבה לעיר "גדולה" ובעיקר הקריבה לים האדום התגלו והתחזקו כמשהו מאוד משמעותי עבורנו , ומצד שני ההתלבטות לגבי המקום עצמו הייתה בעינה ואז שני דברים קרו במקביל, מצד אחד דברים שהיו על הפרק ירדו ומצד שני הקורונה הכירה לנו את כוחה של הקהילה ברמה של הכרנו קודם, אנשים זרים לגמרי שנרתמו לעזרתנו בימים מאוד קשים, קהילה שעטפה בדקה ודאגה. זה לא שהכל ורוד, היו ויש עדיין קשיים, היו ויש עדיין אתגרים והתמודדויות אבל אם פתחנו את שנת 2020 בלבטים, אנחנו סוגרים אותה בידיעה שאנחנו רוצים להישאר כאן.
כוחה של משפחה
אני לא משלה את עצמי, נסיבות החיים הביאו אותנו להיות משפחה מורכבת, זה לא פשוט להיות אחת כזו רחוקה מהמשפחה המורחבת, זה לא פשוט להיות אחת כזאת בתנאים ההזויים של שנת 2020 , אני מודה שבסבב הסגר הראשון היה נדמה לי לעיתים שכולנו נתפרק , ושאין לי מושג איך לגרום ליחידה הזו, שמשהו קרא לה בעבר כוח המחץ לתפקד.
אבל תוך הכאוס והבלגן, והמשברים צמחנו יחד לתא משפחתי חזק יותר, אני רואה את הילדים מתמודדים וגדלים, ואם לא מספיק האתגר הבסיסי של גיל ההתבגרות, ועליו עוד האתגרי הבית אז סגרים, ולימודים בזום, וריחוק חברתי מחברים שלא דווקא נמצאים ביישוב אבל היו עוגן בבית הספר. עם כל זה התמודדנו השנה ואם יש משהו שאני מקווה, שהכוח הזה שגילתי ברגעים היותר קשים פה, יישאר.
שנת הדולפין
אם אני צריכה לבחור תהליך משמעותי אחד שהשפיע על כולנו השנה , ושינה את החיים שלנו זה החיבור לתוכנית חוויה תומכת דולפינים בריף הדולפינים, ולמנהלת התוכנית סופי דוניו.
כל כך הרבה התרחש במה שהוגדר כתוכנית לצבירת חוויות חיוביות, שאני מתקשה כבר חודשים לכתוב על זה.
הקשר שיצר צעיר הבית עם הדולפינים, התהליך שעבר שם בניווט של סופי , דברים שהחלו בים עם הדולפינים יצאו אל החוף, ומהחוף לבית, ומחסום השפה והצלילים שהפכו למילים, ועוד המון דברים שקרו והביאו איתם דברים חדשים ואתגרים חדשים .
סופי והריף היו חבל ההצלה שלנו בסגר הראשון, בחיים לא אשכח להם את הרגע ההוא שעמדתי בחוף בין ההריסות (בשישי 13.3.2020 רגע לפני סגר הקורונה הכתה סופה שגרמה לנזקים עצומים בחופי אילת בכלל וריף בפרט )אחרי שבועות של ילד במצב רע כזה שלא ראיתי אותו אף פעם , שמעתי אותו צוחק פעם ראשונה, הוא וגם אני ספרנו את הימים עד המפגש הבא אוויר לנשימה בתקופה נוראה.
בסופו של תהליך אנחנו עדים לשינויים עצומים, כאלו ששינו לכולנו את החיים.
שנת 2020 הייתה ללא ספק שנת הדולפין שלנו ואנחנו בצער רב על כך שהתוכנית לא המשיכה בשל הנסיבות ומקווים שתיפתח שוב.
כל סוף זו התחלה חדשה
אז כול העולם מחכה לרגע הזה, לסגור את השנה הזו, לפתוח אחת חדשה.
גם אני מחכה. ומקווה שהשנה שתבוא תהיה שנה טובה יותר, שהרע ישאר מאחור, ושנזכור תמיד את הטוב.
