טלי ברילאיך מסכמים שנה ראשונה בבית ספר?
עוד כמה ימים וזהו, הצלצול האחרון ישמע, והבכורה תגיח אל שער בית הספר, כמו בכל יום.
סביר להניח שגם ביום הזה היא תזרוק את הילקוט בסלון, ותפלוט בקצב אש את קורות היום.
כמה טבעי זה הפך משהו שרק לפני כמה חודשים היה חדש מרגש .
אני מסכמת את השנה הזו ברגשות מעורבים, ובהתרגשות גדולה.
מפליא אותי התהליך שעברנו יחד השנה, הכניסה לבית הספר, ההתמודדות עם המטלות והאחריות והמשימות.
גם שלה וגם שלי.
אני נפעמת כל פעם מחדש שהיא מקריאה לי סיפור, או עומדת מאחורי שאני מקלידה וקוראת את הדברים..
פלא שכזה. איך זה?
הרבה פעמים אני מקווה שנטעתי בה מספיק, מספיק ביטחון, מספיק עצמאות, מספיק צמא ללמידה.
לא אחת לילות אני עומדת בחדר שלה, מביטה בה ונאחזת , יודעת שלאט לאט השנה התחלנו לפרום את הכבלים הבלתי נראים ביננו, לאט לאט היא הופכת לעצמאית יותר, דעתנית יותר, וסקרנית לא פחות.
בשנה הזו למדתי ואני לומדת לשחרר לאט, לתת לה להתמודד, ולעצור את הרצון לגנון לעזור. לדעת שממש כמו שהיא למדה ללכת, גם בכיתה א' היא צריכה ללמוד דברים לבד.
והנה
הצלצול האחרון כבר כאן, החופש הגדול וזהו
לה
תראות כיתה א'.
עוד חודשיים נגיד שלום לכיתה ב'.
