בידוד ראשון, סגר שלישי – סיכום

זה היה אחד הימים המאתגרים שהיו לי בכל זירה אפשרית. אם אכשהו חשבתי שמצאנו את האיזון ואת הדרך, הגיע יום שהמילה "אתגר" קטנה עליו.
זה היה יום של קושי שונה  של כל אחד מילדי הבית, שנדמה ששריפה אחת כובתה , נדלקה מדורת ענק במקום אחר. באמצע היום הווליום היה כאן כל כך גבוה שלא יכולתי לשמוע את זה.
בצהרים הגיע אלינו דוגם של מד"א לבצע בדיקה לצעיר הבית, למרות הכנה שעשינו לו שכללה סיפור מחושי ופרק של אהוב נפשו קופיקו שהולך לעשות בדיקה  הוא היה  כל כך מוצף שבסופו של דבר לא נשארה לנו אופציה אלא לרתק אותו למיטה , יאמר לזכות אלי ממד"א שהוא היה זריז מהיר ובאמת ניסה להרגיע, מראש לא היה לו סיכוי.
בדיקת הקורונה כצפי העלתה את הטורים של צעיר הבית, ויחד איתו כל הבית סער. לקח אותי במנהרת הזמן לסבב א' של הסגר, רק שהפעם אני לא יכולה לפזר את הילדים בחוץ, ולהכריז על טיול אופניים או כל פעילות חוץ מרגיעה, וגם החצר הגדולה שלנו והטרמפולינה לא עזרו, הבית גלש, ובסופו של דבר נראה לי שכולם התעייפו כבר מהבלגן.
בתוך כל הסערה הזו היה לי יום סופר לחוץ של עבודה שנתקלה בקשיים טכניים מרובים, שהרי זה לא שאנחנו כבר שנה בתוך הקורונה, תשתיות האינטרנט קרסו , השרת אליו הייתי אמורה להתחבר זרק אותי שוב ושוב, אכזרי קשוח ומלחיץ, בלב ברירה הלכתי לנקודה היחידה בבית בה יכולתי להתחבר ישירות למודם, הדבר גרם לבלגן בנקודות אחרות, אבל לא הייתה ברירה . מודה בשלב כלשהו איבדתי כבר את הסדר שהקפדתי עליו, תסכול הייתה מילה קטנה.
הרוחות סערו לא רק בבית, גם בחוץ שרקה הרוח והעלתה כמויות אבק, מקשות על הנשימה .
בערב אחרי שהבית נרגע, וצעיר הבית פרש לחדרו  ניהלתי שיחה עם המרכזי, על הקושי האישי שלו, הקושי עם צעיר הבית, הצורך לוותר , גבולות, סדר יום, הוא העלה רעיונות לסידור שונה, הקשבתי , הכלתי והצבתי גבול למחר..
בלבטים – האם לעבור ביום שישי בדיקה 2 על מנת לקצר את הבידוד לא ברור בכמה זמן  או לוותר על העניין.
אני מנהלת שיחות עם השכנים שהבינו שאנחנו בבידוד , מציעים עזרה, אנחנו מסודרים אני מודה להם. רבים נכנסו לבידוד והקהילה מתארגנת לתמיכה, גם בווצאפ היישובי אנשים מציעים עזרה.

גם הלילה צעיר הבית מתגנב אלינו, הפעם הבןזוג תופס אותו בזמן ומצליח להזיז אותו לצד שלו, אני רק מרגישה עוד נשימות בתוך המיטה שלנו, וזוג רגליים.