טלי ברילזה סיפור על חברות בין ילד אחד ודולפין, חברות ולמידה. מכתב פרידה מניאו שמת מוקדם מידי
ניאו ננה לונה ונקיטה הם החברים הראשונים של קטן הבית. לפחות כאלו שהוא סיפר שהם חברים שלו.
סופי דוניו מנהלת התרפיה בריף הדולפינים הכירה לו אותם , הוא היה בן שבע וקצת ילד קסם אי שם במקום טוב באמצע הרצף האוטיסטי.
ילד עם אוצר מילים של חמש עשרה מילים לערך, ילד מצחיק שכולם אוהבים, אבל נמצא לא מעט בתוך חלל של עצמו , מעדיף משחק חזרתי, לא מדבר ובטח לא משתף ברגשות או בתחושות, ילד שהתקפי זעם היו חלק מיום יום שלנו, עם תסכול, עם אהבה לים ופחד ענק מזרם מים על הראש.
ניאו היה סיפור חברות אמיץ, הייתה שם חברות, שמחה, גם כעס קושי כל מנעד הרגשות. בן ילד ספקטרום לדולפין .
ניאו לא "התמסר" בקלות והעביר את צעיר הבית כמה וכמה שיעורים בדרך שלו.
צעיר הבית אמר שהוא חבר אבל לא תמיד רוצה להיות חבר, הוא לימד אותו כל כך הרבה ובלי מילים.
בסגר הראשון בתוך משבר ענק של הקורונה שנדמה היה שצעיר הבית לא יכול עוד ולמרות הקושי הענק של הריף אחרי הסערה והשבר הגדול סופי התגייסה לעזור לנו וחזרנו למים.
את הרגע הזה שהוא נכנס עם סופי לתוך הים, והרגע הזה של המפגש בינו לבינם, הרגע בו שמעתי לראשונה עד לחוף אחרי ימים ולילות של קושי וצעקות את קטן הבית צוהל משמחה קורא להם , צוחק לא אשכח לעולם, הרגע הזה שהוא יצא החוצה עם ידיים פרוסות והם מאחוריו ואומר לי חברים פה בואי, עמדתי ובכיתי על החוף.
אחר כך בנסיעה חזרה שהוא סיפר שניאו וגם ננה באו והם החברים והוא אוהב וזה טוב , הדמעות שוב זלגו מעצמם, שוב שמעתי מה הוא מרגיש, וידעתי לראשונה מזה הרבה זמן שהוא יהיה בסדר.
כמעט לפני שנה הוא נפרד מהם עם תום התוכנית שלו והשתלטות הקורונה על החיים של כולנו, אבל בריף הוא מרגיש בבית, והוא משתף ומספר לאנשים על החברות שלו עם הדולפינים, מבקש לחזור לפגוש אותם יחד במים .
החברות הזו שלו עם הדולפינים הביאה דברים מהים אל החוף ואל הבית ובית הספר, המילים יצאו, ולאט ושינתה חיים שלמים. לא רק שלו אלא גם את שלנו.
בשבת לפני שבוע בביקור בריף סיפרו לנו שניאו מת.
הצעיר הנמרץ, החבר של קטן הבית, זה שגרם לנו להתקפי צחוק בשיגועים שהוא עשה לכלבים, ולימד את קטן הבית כל כך הרבה דברים. זה שקטן הבית הצהיר שהוא אוהב לא יהיה עוד.
ועכשיו לכו תסבירו לילד שרק מחכה שסופי תגיד שמותר להיכנס יחד עם הדולפינים , שגם אם הם ייכנסו שוב יחד ניאו כבר לא יבוא אליו.
לא כי הוא בוחר לעשות דברים אחרים – את זה צעיר הבית יודע.
לא כי הוא לא מרוצה מההתנהגות של צעיר הבית – את השיעור הזה קטן הבית כבר למד.
אלא כי אנשים אחרים, לא כיבדו את המרחב שלו, את החופש שלו, האנשים שאנחנו רואים בכל ביקור בריף עומדים בצד השני, האנשים שאנחנו רואים בביקורים בקצא מכים עם משוטים, האנשים שמשתוללים עם אופנועי ים וסירות להנהיגה עצמית, אלו שלמרות בקשות ושילוט והעובדה שהדולפינים ממש לא צריכים שיאכילו אותם , עושים זאת.
אלו שלא רואים אף אחד מלבד עצמם- אלו פגעו בחבר שלו, שראה אותו יותר מכולם.
היה שלום ניאו, תודה על כל מה שעשית עבורנו, נתגעגע ונזכור אותך תמיד.
