טלי בריללפני חודש השתתפתי בפרוייקט של סייון קלינגבייל 365 – שמציג יום אחד בחיים של אנשים. קיבלתי הרבה תגובות רובם היו איך את עושה את זה.אני לא באמת יודעת. החיים שלי לפעמים נראים כמו מרוץ אחד גדול, אני לא חושבת שהם שונים בהרבה מחיים של אנשים במצבי.
יש שבועות שהם הר געש, השבוע הזה היה אחד מהם. אז החלטתי לנסות לכתוב מה עבר פה השבוע.כמו שכתבתי לסיוון רק על שבוע.
פתחתי אותו בשישי שעבר בכנס חברי מועצות ברשויות המקומיות שנערך ביוזמת קרן ברל כצנלסון, והמכון לשלטון מקומי אוניברסיטת תל אביב וח"כ יפעת קריב. הכנס עסק בהצעת החוק של ח"כ קריב להסדרת מעמדם של חברי המועצות ולעגן את זכויותיהם וחובותיהם בחוק. לקחתי חלק בפאנל יחד עם ח"כ אראל מרגלית, עו"ד אלדד יניב, וסגנית ראש העיר יוקנעם (בהתנדבות) לאה פדידה.
הפאנל עסק ביחסים בין התושבים לחברי המועצה,הוצגו בו נתונים שגרמו לתסיסה בקהל ,כן חברים , לא דיי בזה שהממוצע הארצי של ההצבעה לרשויות עמד על 51.1% , הסקר שנערך לכבוד הכנס ע"י קרן ברל כצנלסון הראה כי47.5% לא חושבים כי תגמול לחברי מועצה יקטין את השחיתות הציבורית ,מרתק כבר אמרתי?
אני אגב לוקחת בשתי ידיי את מה שאמר דורון אלחנני יו"ר קרן ברל כצנלסון: "החשיפה הרבה של השחיתות הציבורית היא תעודת כבוד לחברה, שלא מוכנה להכיל יותר תופעות שכאלו. שיטת הבחירות חייבת להשתנות על מנת להעמיד באמת את צרכי האזרח במרכז"
בכנס עצמו קיבלתי המון תגובות מחברי מועצות שונות, כולם אגב מאוד שמחים לתושבים פעילים ולא רק מקטרים.
השבוע המשיך בפגישות על המיזם אמהות הבינלאומי שאני חלק ממנו, שיחות ועידה באנגלית , חומרים פניות שיווקיות. אני מאוד גאה בפרויקט, וחבל לי שהוא לא יצא שאני הפכתי לאם לראשונה.
פגישות ושיחות על פרויקטים אחרים שאני מנסה לקדם, והרבה פעילות שיווקית לקראת 2015 מול גורמים שונים.
כמו תמיד אצלי החברתי נמצא גם הוא , עננת הבחירות הפכה לסערה, הרבה פעילויות שתוכננו נעצרו כי אף אחד באמת לא ידע להגיד מה יהיה ,התחושה שלי הייתה שצריך להספיק כמה שיותר, כל מי שפועל מול הכנסת כבר הבין שעכשיו נכנס לתקופה שעוצרת הכל. וכמה דברים התחושה שלי שההינו כל כך קרובים לשינוי.
השיא היה ביום רביעי. שני דברים קרו במקביל, משבר מקומי בגן שגרם לקריסת הווצאפ שלי , ולשיחות עם כמעט כל הורי הגן , יחד עם טור חברתי שלי בynet . על דרישות ההורים לבחירות. לווצאפ ההורי הגועש, הצטרף גל תגובות. המון תגובות.
לדעתי הטור שבר את שיאי התגובות המהירות שקיבלתי, עשרות . הורים מכל הקשתות הפוליטיות הגיבו, שיתפו, העירו, לא תמיד הסכימו אגב. המון שיחות עלו ברשת
ובעיקר מה ששימח אותי ועדיין משמח זה תגובות שאומרות לי "לא חשבנו להצביע עכשיו כן ".
הטלפון המייל והפייסבוק געשו, מצאתי את עצמי מדברת במקביל, עונה, לווצאפ. סוג של הר געש, לכולם היה מה להגיד בכל שיחה. כל פעם אני נפעמת מהמעורבות ההורית העולה.
בחמישי קמתי בלי קול. אלא אם כן אתן מחשיבים חריקות.
מלבד ישיבה אחת שידעתי שאי אפשר להזיז, ביטלתי הכול. התגובות המשיכו לזרום ואני פשוט עברתי לכתיבה. כתגובה.
בצהרים החלטתי לעצור הכול.
את הסחרור של ה24 שעות שנכנסתי אליו, את השבוע שגרם לי להיות מעט מידי זמן עם הילדים, ועם עצמי.
שלושים מעלות בחוץ זה זמן מעולה ללכת לים.
שני הגדולים הכינו תיק , סבא וסבתא התנדבו להביא את קטן הבית מהגן בהמשך. והופ לים.
אני אישה של ים, של קייץ, הילדים אומנם מכריזים שהם אוהבים חורף אבל אין כמו ים .
בלי לענות לטלפונים (גם ככה לא יכולתי לדבר)
בלי להגיב לווצאפ, למייל.
בלי כלום
משפחה וים.
מושלם.
והים, הוא קיבל אותנו באהבה, במזג אוויר מושלם, ים חלק, דייגים , ושקיעה שצבעה את הכל בכתום וורוד.
רגעי קסם שמזכירים לי כל פעם מחדש מה חשוב באמת. ולמען מי בעצם אני פועלת..
חזרתי הבייתה בלי סוללה בנייד, אבל עם סוללה משפחתית טעונה.
ימי שישי זה סוג של מרתון פה, איסופי הילדים מאוד קרובים,אבל כל אחד מהם נמצא במקום אחד, תמיד יש עוד משהו להספיק, וגם השבוע היו לי אירועי בוקר, מה שאומר חישובים לוגסטים .
הראשון חגיגות יומולדת לאתר ניקניים שאפשרו לנו הצצה אל בית הדפוס והעלו לי זיכרונות נוסטלגיים ממשרדי הפרסום בהם עבדתי.
השני היה בבית הספר שלנו, שאירח את ילדי והורי הגנים ליום פתוח. בית ספר שהוא בית . היה מעניין וחשוב בעיני. מרגש אותי לראות את ילדי השכונה גדלים ,וגם להכיר הורים חדשים.
שחזרנו מבית הספר, מיכל שאלה אם הבצק מוכן, איפשהו בקייץ התחלנו לעשות יחד בימי שישי חלות, אני אחראית על הבצק, היא על הקליעות. אימצתי את המתכון של יונת צוקרמן האלופה, מצאנו יחד סרטונים ברשת ואנחנו עושות ניסיונות שונים. זה הזמן איכות שלנו, הבצק לרוב מוכן שהיא מגיעה, ואנחנו מספיקות לקלוע עד שאוספים את הבנים. מכוון שלא הספקתי סגרנו שאני לשה בצק (המיקסר שלנו הפסיק לעבוד וטרם רכשנו חדש) והיא מסדרת קצת., החצי נסע לאסוף את הקטן וככה תקתקנו בצק, הספקנו לאסוף את האמצעי, ובין ארוחת צהרים, להשכבה לארגון הצלחתי לדחוס גם חלות לתנור
אני אוהבת את רגע שהן יוצאות מהתנור, הריח מתפשט בכל הבית, השקט יורד.
שבוע אחד נגמר,
מחר בטח נלך שוב לים.
