טלי בריליש רגעים בחיים שנחקקים בראש. זה אחד מהם.
תל אביב קייץ 2006 , אני בחודשי הריון ראשונים, בפגישה עם מכר וותיק. במשך השנתיים שקדמו לפגישה בהזדמנויות כאלו ואחרות ניהלנו גישושים מקצועיים, אחת לתקופה ההינו נפגשים, הוא היה מציע לי תפקידים שונים אבל אף פעם זה לא ממש הסתדר.
שבוע קודם, כמו פעמים רבות בעבר הוא הרים טלפון ואמר שאנחנו חייבים להיפגש, הפעם יש לו הצעה סופר אטרקטיבית בשבילי. שמחתי. ידעתי שאני מסיימת תואר ו בדיוק חזרתי מהפקה של פרויקט שעבדתי עליו כמעט שנה וחיפשתי עבודה קבועה.
בפגישה ההיא הכל היה מעולה, דיברנו על החברה שלו, על הגדילה, על התפקיד שהוא מחפש שהיה נדמה שתפר בדיוק בשבילי, נושא השכר הונח על השולחן ממש בראשית הפגישה, ניהלנו מ"מ עניני וקשיח , תיאום ציפיות , והסכמנו על כל הדברים המהותיים לכאורה ההינו אמורים סוף סוף להתחיל לעבוד יחד.
עד שאמרתי לו משפט אחד :רק שתדע שאני בחודשי הריון ראשוניים. איך שסיימתי את המשפט הזה, ראיתי את המבט שלו משתנה, את כל שפת הגוף. הוא ממלמל מזל טוב מאולץ, וסינן שחבל שלא אמרתי לו בטלפון או בראשית הפגישה, ושנתקדם טלפונית.
בסופו של דבר, אחרי התחמקויות , תירוצים ומשפטי מחץ (עזבי אותך מלחפש עבודה עכשיו, קודם תלדי) הסתבר לי שלתפקיד שנתפר עבורי אויש גבר.
זה היה המפגש הראשון שלי עם אפליית אמהות בשוק התעסוקה, וזה חודשים לפני שהפכתי לאמא .
בשנים שחלפו אני מתמודדת עם הניסיונות להיות אמא, ולהתפרנס כאחד, הפנמתי ששוק העבודה הישראלי לא מותאם להורים בכלל ולאמהות בפרט (מוזמנים לקרוא גם כאן ) , עברתי גלגולים שונים ובעיקר הפנמתי כי אם אין אני לי מי לי .
לכן שמחתי השבוע להשתתף בדיון מיוחד שנערך בכנסת של ועדת העבודה והרווחה יחד עם הוועדה לקידום מעמד האישה בדיון עלתה הצעה דחופה לסדר של חברת הכנסת רחל עזריה בנושא אפליה של אימהות צעירות בחיפוש עבודה ובמקום העבודה.
אמרתי שאני לא לבד?
נתונים שמפרסם מנהל מחקר וכלכלה ונציבות שוויון הזדמנות בעבודה מראים כי : 32.4% מן האימהות ה"טריות" (אחת מכל שלוש), חשות אפליה בתהליך חיפוש העבודה בשל היותן אימהות לילדים קטנים; וכי 19.6% חשו אפליה במקום העבודה בשל היותן אימהות לילדים קטנים, תוסיפו על זה את המחקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה שמעלה כי 26% מן הנשים בין הגילאים 20-45 שעבדו ונולדו להן ילדים הפסיקו לעבוד בעקבות לידת הילדים.
ותקבלו אלפי שנים שמתמודדות עם אפליה ומצוקה רק בגלל שבחרו להיות אמא.
מאחורי הנתונים האלו , על היציאה משוק העבודה של נשים, ועל הקשיים שכל אישה בגיל הפוריות מתמודדת איתה, יש נשים, שעתידן נפגע, כי תעסוקה זו לא רק הפרנסה כאן ועכשיו, אלא זכויות הפנסיה שלנו, העצמאות הכלכלית וגם אגב יכולת הבחירה העתידית.
הגיע הזמן ששנה את שוק התעסוקה הישראלי, הגיע הזמן שנקדם איזון בין בית לבין משפחה, הגיע הזמן שנודה באמת.
מדינת ישראל מעודדת ילודה, לא אוהבת ילדים.
