אני מודה מראש אני מתה על הילדים שלי אבל הכי לא מחבבת מסיבות בגנים, שש וחצי שנים אני אמא לילדים בגן ולרוב אני יוצאת עם תחושה של מועקה.
עם הרגשה של הצגת תכלית להורים, הצוות עמל שבועות על המסיבה הכי שווה , סוג של תראו מה עשינו עם הילדים שלכם, והם עובדים קשה על זה, ההשקעה כל כך ברורה וניכרת מאביזרים ועד פעלולים, תחושה של איזה מדהימים אנחנו מה לימדנו את הילדים שלכם, כמה השקענו ואיך אנחנו ה- מסיבה .
והילדים ? הם לחוצים לעמוד בצפיות , לא לשכוח את התנועות, את הדקלומים , לחייך, להנות? זה לא חלק מהעניין ולא אסור להגיד שלא כייף הרי דיברו על זה כל כך הרבה בגן שיהיה כייף אז איך יכול להיות שלא ? והם מנסים לעמוד בים הצפיות הרי הם עמלו לא פחות קשה על הרגע .
ואכשהו תמיד יש מוסיקה בווליום של מסיבת קריוקי, שגורמים לכולם לצעוק יותר חזק. לא שרים צועקים.
ואל נשכח אותנו ההורים , אנחנו מבלים חצי מסיבה בלחפש את הפריים המתאים של הילד. כבר נוכחתי במסיבה בה הצעקות כמעט הפכו לתגרת ידיים.
היום בגן של האמצעי הוכח שאפשר גם אחרת.ואני מדברת על ילדים בני 3-4.
אז נכון גם הפעם ההתרגשות שלו הייתה בשמיים, והיה לו קצת קשה , אבל החיוך שלו בסיום אמר הכול.
שהגענו לגן לא חיכו לנו אורות מנצנצים אלא שולחנות עבודה, ישבנו יחד הורים וילדים ועשינו יצירה, אפילו אני שכל מי שמכיר אותי יודע שזה ממש לא הצד החזק שלי , ישבתי עם האמצעי לבנות יחד חנוכיה , וסיביבון ולקשט את ברכת הנרות.
האווירה הייתה של .. כייף, הילדים צחקו אחד עם השני, ההורים עבדו עם הילדים, וקישקשו בנחת וכן גם צילמנו, אבל אחד את השני, בלי החצי דחיפות הויכוחים .. אווירה טובה כבר אמרתי?
ואז אחרי שעה של יצירה, בדיוק בזמן עברנו לחלק האומנותי, וגם כאן עשינו זאת יחד הורים וילדים, ישבנו יחד, דקלמנו ושרנו יחד וגם רקדנו וקפצנו יחד.
זו הייתה מסיבת הגן הראשונה שבה המוסיקה הייתה בווליום שאפשר לדבר בו ולשיר בו ששומעים את הילדים שרים ולא צורחים , ההורים נהננו עם הילדים ולא דחפו וניסו לצלם בכל מקום , כן גם שהילדים עשו לנו ריקוד אחד, לא ראיתם להק הורים נדחף פנימה.. אלא נשארנו לשבת , צילמנו מרחוק ובעיקר שרנו ומחאנו להם כפיים.
זו המסיבה הראשונה שמזכירה לי את המסיבות גן שלי, זו אחת המסיבות הראשונות שאני רואה הורים שכייף להם , וילדים שכייף להם. בלי פעלולים, אפקטים וצילומי סטודיו, הורים וילדים.
מקווה ומצפה לעוד חגיגות בגן.