קצת אחרי שהתחלנו את מסע האבחונים הלא נגמר עם קטן הבית איבדתי את מקום עבודתי, והתחלתי בחיפוש אחרי עבודה חדשה.
הייתי אמא "ותיקה" , במהלך שבע השנים שקדמו הספקתי להכיר את שוק תעסוקת האמהות בכל הקשת שלו (כתבתי על זה גם פה ). ידעתי שזה לא יהיה קל, אבל היה לי רזומה מעולה, ונקודת פתיחה טובה כאמא שכירה בשלוש השנים שקדמו לעניין.
אבל הקטגוריה החדשה של אמא לילד עם צרכים מיוחדים הפכה את זה לבלתי אפשרי כמעט.
בדיוק בזמנים הקריטיים שנושא התעסוקה היה חשוב כל כך הובהר לי שיש אפס גמישות מצד מעסיקים למצב, המילה "ילד מיוחד" גרמה לדבר אחד – נפסלתי. כמובן שאף אחד לא אמר את זה ישרות, ותמיד הכל היה כמעט. אבל זה היה שם. לא מספיק שאני אמא , אני אמא (גם) לילד מיוחד.
באין ברירה הפכתי להיות עצמאית ובחרתי עבודות (ולקוחות) בהתאם ליכולת שלי להקצות זמן לעבודה. כי הורות לילד עם צרכים מיוחדים היא עבודה בפני עצמה ,כזו שאף קצבה לא מצליחה להשלים.
ואני לא לבד.
אני חלק ממשפחה מאוד גדולה,בישראל חיים למעלה מ – 300,000ילדים עם צרכים מיוחדים ולפיכך, כמיליון וחצי אנשים שהם בני משפחתם של הילדים הללו.
אחד הנושאים הפחות מדוברים הוא תעסוקת הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. שבוע שעבר ערך ארגון קשר , המבקש לקדם את איכות החיים ומעמדן של המשפחות המיוחדות בישראל, ארגן שבוע שעבר מפגש-עיון שהורד לנושא מצבם התעסוקתי של הורים לילדים עם מוגבלות. באירוע הוצג סקר רחב היקף שנעשה עם מינהל מחקר וכלכלה שבמשרד הכלכלה והתעשייה, בקרב מאות הורים לילדים עם מוגבלות, במטרה לעמוד על מצבם הייחודי והקשה של ההורים הללו, החסמים עמם מתמודדים בשוק העבודה ועל צורכיהם מהמדינה ומהמעסיקים בהקשר זה. והממצאים שלו לא פשוטים. בחרתי להביא חלק ממצאי הסקר.
- להורות לילד עם צרכים מיוחדים יש השפעה על המצב הכלכלי ועל התפקוד התעסוקתי
- בממוצע לחודש, הורים לילדים עם מוגבלות נעדרים 8.2 ימים לצורכי הטיפול בילד, אם באופן חלקי, או אם באופן מלא.
- 93% מההורים שאינם עובדים כעת מסיבות הקשורות לאבחון ולטיפול בילד עם הצרכים המיוחדים דיווחו כי מעוניינים לשוב אל שוק העבודה
- קרוב ל – 30% מההורים דיווחו כי קידומם התעסוקתי נפגע במידה רבה מאוד, ורק 19% מההורים דיווחו כי מעסיקם גילה גמישות והבנה לנושא ההיעדרויות מהעבודה בשל הטיפול בילדם.
- כ – 22% מההורים העובדים דיווחו כי במהלך האבחון ומסיבות הקשורות בו, נאלצו לעזוב את מקום העבודה ולמצוא לעצמם מקום עבודה חלופי.
ממצאי הסקר מעלים תמונת מצב לא פשוטה לאמהות, לרוב האימהות הן אלו שלוקחות על עצמן את עיקר נטל הטיפול בילד/ה ומשלמות את המחיר:
- האמא היא המלווה העיקרית לטיפולים – ב – 63% מהמקרים היא זו שמלווה וכ –29% דיווחו כי האב הוא המלווה העיקרי
- 82.4% מהאימהות דיווחו על צורך במתן תמריצים למעסיק שלהן בגין היעדרויותיהן מהעבודה, בהשוואה ל – 77.5% מקרב האבות.
- 89% מהאימהות דיווחו על צורך בהגדלת ימי החופש מהעבודה בגין הטיפול בילד, שיעור מעט יותר גבוה מאשר בקרב אבות – 87.1%
- סה"כ ממוצע שעות העבודה ביום של ההורים עומד על 5.7 שעות, כאשר אבות עובדים 9 שעות בממוצע, בהשוואה ל – 7 שעות בקרב אימהות.
- אבות עובדים 5.3 ימים בשבוע בממוצע, בעוד שאימהות עובדות 4.8 ימים.
- שיעור האימהות המשתכרות בין 4001- 7,500 ש"ח עומד על כ – 40% ,בהשוואה לכ – 21% בקרב אבות. מנגד, חלקם של אבות המשתכרים בין 10,001-14,000 ש"ח עומד על כ – % 25,בהשוואה לכ – 11% בקרב אימהות.
הדרך לשינוי המצב תלויה בהרבה גורמים, על רובם אין לכם השפעה, לא אתם קובעים את הקצבאות שלא מכסות דבר, לא אתם הם אלו שיכולים לשפר את המצב הרפואי,או את מערכת ייסוריהם הביורוקרטית שהורים עוברים . אבל יש לכם דרך כן לשנות.
[highlight]במקום לפסול ישירות, תנו צ'אנס, גלו גמישות, ומחשבה ותקבלו עובדים שיהפכו עולמות ולילות עבורכם, ולא פחות חשוב יעריכו את זה עד מאוד, מנסיון.[/highlight]