זה נראה לנו כאלו הם היו כאן מאז ומתמיד, החיתולים החד פעמיים, אז זהו שלא. הצצה קטנה אל ויקיפדיה מלמדת תכל'ס, שהחיתול החד פעמי הראשון הוצג באופן מסחרי ע"י חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון רק בשנת 1949 בארה"ב, קצת אחריהם החלו חברות נוספות להציג את הגירסא שלהם לחיתול חד פעמים, ורק עשרים שנה אחר כך ב1969 החל שיווק מסחרי בכל ארה"ב של חיתולים, פרוקטר אנד גמבל הציגו את פמפרס וקימבירלי קלארק הציגו את אגיס. מאז אגב אלו שתי ענקיות המתחרות זו בזו.
ואצלנו? זה לקח קצת יותר.
החיתולים החד פעמים נכנסו לשימוש נרחב רק בשנות השמונים של המאה הקודמת,שני מותגים שיוצרו בישראל היו המותגים המרכזיים "טיטולים" ו"ליטופים" שנהם אגב עוד על המדפים , בשנת 96 נוצר שיתוף הפעולה בין יצרנית המותג טיטולים חברת חוגלה לבין חברת קימבלי קלאק ומאז מיוצרים בישראל חיתולי אגיס.
ואחרי שעברנו יחד שיעור קצר בהיסטוריה, בואו נדבר במספרים ..
תינוק משתמש לפחות ב 6500 חיתולים. ומבלה כ – 27,000 שעות עם חיתול לגופו
אז מה יש בתוך הדבר הזה שאנחנו מצמידים לגוף שלו?
אני מודה, הדבר האחרון שרציתי אי פעם זה להיפגש פנים אל פנים עם תוך החיתול של קטן הבית. זה קרה לי בעבר עם מותגים שנפרדתי מהם ולא בידידות אבל מעולם לא התעמקתי בנושא. שקיבלתי הזמנה מהאגיס לסדנת הרכבת חיתולים לא הבנתי מה רוצים מחיי, אבל כמו תמיד הסקרנות מובילה.
באתי סקפטית (מה כבר יכול להיות בחיתול חד פעמי) והסתבר שהנושא דיי מרתק, פיתוח החיתולים החד פעמים עבר תהליכים שונים שמטרתם התאמת המוצר אל הצרכן, מספיגה ועד חיתולים שיש בהם פתח לטבור, אם להיות קטנונית אז רק שתדעו ש 3,000 מדענים ומנהלי פיתוח נהנים מתקציב שנתי של 100 מיליון דולר, על מנת לפתח את ה’דור הבא’ של החיתולים. . ואחרי סקירה של המוצרים (הקלקה אחת וגם אתם תכירו אותם) עברנו למלאכה הרכבת חיתול.
אחרי חידות קיבלנו תשע חומרים שונים ( ג'ל סופג, פד ספיגה, לוכדי נוזלים, מפזר נוזלים, לוכד צואה ( מותנית ), סקוצ'ים אלסטיים, שכבת ליטוף רכה, שכבה גראפית, גומיות) וקדימה למלאכה.
לנו לקח כמעט שעה וחצי לעשות חיתול אחד, הימרנו, מדדנו , ניחשנו גזרנו, הרכבנו ו.. לא גילינו את המרכיב הסודי..
המסקנה העיקרית : מזל שלא סומכים עלינו כי המכונות במפעל מייצרות 600 חיתולים בדקה